חמדה הופרט ז"ל
1934-2023
סיפור חייה
חמדה הופרט בתם של אברהם ומסעודה (מזל) כרסנטי. אחות למאיר, לאה, רותי וסימה יבדלו לחיים ארוכים.
נולדה בראש חודש חשוון 10.10.1934. דור שביעי בצפת מצד אביה ודור 17 בארץ מצד אמה.
למדה בבית ספר אליאנס בצפת.
בגיל 16 התגייסה למשטרה. כעבור שלוש שנים, ב 1953 עם הקמת מג”ב, הייתה לאישה הראשונה שגוייסה לחייל. שרתה בפלוגה ח’ בסאסא, שם הייתה יד ימינם של מפקדים רבים. לוחמי הפלוגות היו בליבה והטיפול בפרט עמד בראש סדר העדיפות שלה. מאות לוחמי מג”ב נקלטו ולוו על ידה לאורך שירותם והם מעידים על המסירות הגדולה, על הדיוק ומעל לכל על היחס האישי והאהבה הגדולה שזכו ממנה ולא משנה אם היו אלו חיילים זוטרים או קצינים בכירים שלאחר מכן התקדמו למשרות בכירות בהרבה – כולם זוכרים את חמדה, את נועם הליכותיה וכיצד דאגה להם בלב ובנפש. כקצינת ניהול תפקדה כרל”ש קצינת אמ”ש , רווחה, ונפגעים. בשני אסונות צור ליוותה במסירות את הפצועים ומשפחות ההרוגים. לימים הוענקה לה דרגת קצונה אישית יצוגית על מסירותה. וכן אות השירות ותעודת הערכה על פועלה מכבוד השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ. פרשה ב 1985 לאחר 35 שנות שירות.
בגיל 24 נישאה לבחיר ליבה חיים הופרט (יבדל לחיים ארוכים) ואיתו חיה באהבה ענקית והרמוניה יוצאת דופן עד יומה האחרון – 65 שנים של זוגיות נפלאה. יחד נולדו להם 4 ילדים: רחל, מיכל, גיל וטל. המשפחה היתה מרכז חייה ומתוך אהבה טוטאלית הקדישה לה את מלוא תשומת הלב. ולא רק למשפחה הגרעינית אלא למשפחה המורחבת, מצד כרסנטי ומצד הופרט. גם קרובים רחוקים יודעים לספר על הקשר המיוחד עם חמדה, על האירוח יוצא הדופן בכל ביקור שלהם בצפת ועל החיבור שהצליחה ליצור בין כל חלקי המשפחה.
כל מאמציה לאורך החיים היו סביב הרצון לתת לילדיה חינוך איכותי ולאפשר להם להצליח ולקפוץ גבוה ככל הניתן.
היא זכתה לתשעה נכדים – סער, ברק, שביט, אופק, תום, נטע, דניאל, אור ואלון – ולשבעה נינים: ארבל, מטר, שקד, דולב, מאור, אריאל ואדם.
היא היתה ותשאר עמוד השדרה של כולנו.
יהי זכרה ברוך
תעודת זהות
| שם מלא | חמדה הופרט |
| תאריך לידה | 10.10.1934 |
| תאריך פטירה | 24.3.2023 |
| מצב משפחתי | נשואה |
| ילדים | 4 |
| נכדים | 9 |
| נינים | 7 |
הספדים זכרונות ותנחומים
אחרית דבר – טל הופרט
שישי בצהריים, מהרדיו בוקעים צלילים מוכרים ונוגים של שירים עבריים, על השולחן חלה פשוטה של שבת, פרוסות עגבנייה, סלט חצילים, קערה עם שמן זית וזעטר- ארוחת בזק לשישי. הבית כבר נקי ומבריק, אבא בגינה שוטף את השבילים ומשקה את הצמחים, ואת עמלה על מטעמי השבת- הכנות אחרונות לכניסתה, מתמוגגת מהשעות היפות והאהובות עלייך בשבוע, מכירה כל מילה וצליל הבוקע מהרדיו, מצטרפת בקולך לצילים, מדי פעם מרימה את הראש מביטה מהחלון שמעל הכיריים באהוב שלך ומחייכת- כך ראית בדמיונך, כך רצית בחזונכם המשותף, בית גינה ארבעה ילדים ניחוח של אהבה בכל פינה, ותכונה של לפני שבת מלכה.
הבית שבניתם יחד על ההר, היה מבצרכם. קן האוהבים שלכם. כל כך הרבה מעבר למקום לגור בו, הוא היה בית, ה- בית. לא רק לארבעתנו ולנכדים, אלא גם לבני הדודים משני הצדדים. עד היום נטוע בזכרונות הקרובים והרחוקים, ואפילו בזכרונות חברי הילדות שלנו ה- בית של חיים וחמדה.
הוא היה יפה מבחוץ ובעיקר מבפנים.
כל כך הרבה זכרונות השארת אמא, בעיננו היית המדענית הראשונה. זו שפיתחה והטמיעה בלי מעבדה ד.נ.א משפחתי יחודי לשבט שלנו. לכל מקום שכל אחד מאיתנו נטמע בו הוא שומע כמה הוא אחר ויחודי, כששואלים אותנו למה ואיך? אנחנו מחייכים חיוך עניו ויודעים שזה לגמרי שלך ושל אבא. אתם אלה שפיתחתם והנבטתם את הריבוזום הזה בכל אחד ואחת מאיתנו והוא עובר לשמחתנו מדור לדור. את הקפדת להשקות ולטפח אותו כל יום כל היום.
הביטי סביב אמא וראי כמה אנשים באו להפרד ממך, לכמה היית חשובה ואהובה ומיוחדת. לרבים מהעומדים פה יש את החמדה שלהם. את הזכרון שהשארת לו/ לה. וגם מי שלא זכה להכיר אותך באופן ישיר , זכה לגעת בך דרכנו. השארת לנו כל כך הרבה זכרונות, כל כך הרבה רגעים שלא נשכח לך. דעי שמעל הכל השארת לנו זה את זו ובעיקר מהות. מהות של יחד, של אהבה, של נתינה אין סופית זה לזו, השארת לנו צוואה של אחדות. לשמחתנו זכית בחייך לראות אותה מתממשת. אנחנו קרובים כל כך, מסייעים זה לזו לאורך תלאות המציאות והמורכבויות שהחיים מזמנים. אף פעם אף אחד לא חושב קודם על עצמו אלא קודם על טובת האחר. את זה ללא ספק קיבלנו ביניקה ממך. הלוואי אמא שהיית רואה קצת יותר את טובתך ועצמך, הלוואי והיית שמה את עצמך במרכז , הלוואי והיית מרשה לעצמך להנות מפרי עמלך.
את כולנו אהבת ולכל אחד ואחת הייתה לך פינה חמה בלב, כי כזו היית לב אחד גדול. אבל מקום מיוחד היה לשלושת הגברים של חייך: לאבא, למאיר ולגיל. עם כל אחד מהם היה לך קשר מיוחד במינו. כזה שלא ניתן להסביר במילים ואולי גם אין צורך. מערכות היחסים שבנית עם כל אחד מהם היו לנו הבנות והבנים האחרים במשפחה דוגמא ומופת. לזוגיות, לאהבת אחים ולאהבת אם לבניה ובנותיה.
היית פורצת דרך בזמנך בכל כך הרבה מובנים: אישה ראשונה במג”ב חייל לוחם שהיה לך בית, ואת עד יומך האחרון שמרת לו אמונים, אהבת אותו והוקרת לו תודה. כשהתגייסתי למשטרה אמרת לי: אל תשכחו זה המקום שאפשר לי להגשים לכם את כל החלומות: לשלוח את כולכם לאוניברסיטאות, לחתן אתכם, אפשר לנו לעזור לכם כלכלית. כשהתגייסתי למג”ב אמרת לי מג”ב זה בית. אהבת להתעדכן דרכי במה קורה בחייל, ודאגת לעקוב אחר ההתפתחויות והצמיחה שלו בשנים האחרונות. רק לפני מספר שנים הפתעת את כולנו והתחברת טכנולוגית לקבוצת הגימלאים והיית ערה ומעורה בכל מה שהתרחש בה גם אם מאחרי הקלעים ובצנעה שכה אפיינה אותך.
אמא שלנו כמה אומץ כמה חוסן? סלע איתן שלנו. זה לא היה סתם אומץ, אלא אומץ שמחובר לעוצמה ונחישות, אני מדמיינת אותך נערה ילידת שנות ה30 בישוב היהודי הישן והנוקשה של צפת, עומדת לבדך מול כל המוסכמות החברתיות, רוקמת חלומות מציבה לעצמך יעדים ואף משיגה אותם ! התעקשת להתגייס ולעשות שירות משמעותי, דבר שהיה טאבו אבל מי יכול לך מי?
החינוך של ארבעתנו עמד בראש מעיינייך והאומץ שלך הוא שאפשר לך לאפשר לנו לעשות דברים שהם מעל ומעבר, לא רק לעצמך אלא בעיר עבורינו שהקדימו את זמנם על אף כל הרמות הגבה: כך למשל היית האמא הראשונה בעיר ששלחה את בנותיה לטיול של לפני צבא בשנות השבעים המאוחרות הרבה הרבה לפני שזה היה מקובל. השארת את כולם פעורי פה כשהסכמת להעטר לבקשת גיל, נער בן 14 להגשים את עצמו ולממש את הפוטנציאל שלו ולצאת וללמוד בראלי פסגת החינוך אז בארץ לא לפני שנשארת נאמנה למצפון האמהי שלך וסרבת בתוקף שישתלב בפנימייה, הבטחת לעצמך שגם בחיפה הוא ישאר מחובר לבית ולמשפחה. דאגת ליצר לו תחושה של בית אני זוכרת אותך בתור ילדה עומדת כל יום חמישי ומטגנת ערימות של שניצלים ומסיעה בסלים לדירה ששכרתם לו בחיפה.
– החינוך שלנו היה מעל הכל והשקעת בו את כל כולך. גמלת בליבך לחשוף אותנו לתרבות איכותית, למוסיקה מגוונת, השקעת בלימודי נגינה ונסעת איתנו להצגות וקונצרטים בעיר הגדולה. התעקשת לחשוף אותנו ולהעשיר אותנו בידע כללי. אהבת את המילה הכתובה, את ההיסטוריה והעברית התקנית התנגנה מפיך במדויק כפי שהתכוון לה בן יהודה בחזונו.
בזכרוני אני ילדה בת 7, ג’יפ של מג”ב בולם בחריקה בסמטה שלנו, חריקה שסימלה מבחינתי את חזרתך הביתה לשעה שלנו. היום קוראים לזה זמן איכות, אז הכל היה פשוט יותר נטול כותרות. את סך הכל רצית שאדע אנגלית והקפדת לשבת איתי כל יום ב 17:00 כמו שעון ולתרגם לי, את בית קטן בערבה. כך הפכה השעה 17:00 לשעה שלנו ובית קטן בערבה לתוכנית שהכי אהבתי מאז ולתמיד, לא כי לא היו טובות ממנה, אלא כי היא הייתה הזמן שבו היית אמא שלי!
שם ידעתי חמדה שלא הייתה כמוה,
ולא תהיה כמוה
אנחנו לא נפרדים כי את בתוכנו בד.נ.א שלנו לתמיד
טלי
חמדה דודתי האהובה 26.03.2023 – אבי רכס
מעטים הילדים שזכו להיוולד ולגדול לתוך חיק הורי כפול ומכופל אותו חיק אוהב שנוסך בטחון , וודאות , חום, שלווה וידיעה .
הודות לך ולחיים אחיי ואני זכינו בבית שני על כל המשתמע, אהבת אותנו ודאגת לנו כדאוג אם לילדיה.
גדלנו לתוך מערכת יחסים מופלאה ומיוחדת של אבא ושלך , חממה שאין כמותה, אהבת אמת שהקרינה ועטפה את כולנו.
בלתי נתפס כי הגיעה העת להיפרד ממך חמדה אהובה.
לצערי, זו ההזדמנות הראשונה בה אני יכול לומר לך את שעל ליבנו מבלי שצניעותך תבטל מייד כל שבח או הערכה ב – Hay Wachlass .
תמיד זכרת את הדברים החשובים באמת, התמקדת בהם והקדשת להם את חייך ולאורם גידלתם את וחיים משפחה לתפארת ומאורם אנחנו ספגנו.
נתת והקדשת את כל כולך לעתיד הילדים, למשפחה המצומצמת והמורחבת.
טובת המשפחה לעולם היתה במקום הראשון ותמיד קודמת לצרכים שלך אותם תמיד ביטלת.
עשית כל שביכולתך להקנות את החינוך הטוב ביותר בכל דרך בכל אפיק .
חינכתם לערכי מוסר ומידות טובות, ע”י דוגמא אישית יושרה, נתינה, ערבות הדדית, אהבת מולדת, ומסורת ותמיד בסדר החשיבות הנכון בתשומת הלב הראויה ובמסירות אין קץ .
הרעפתם מכל טוב, שעורי מתמטיקה עם אדון בנדלר, שעורי פסנתר, רחל שדאגה לשוטף כשאתם הייתם בעבודה, למודים בראלי מה לא ?
מעולם לא התלוננת או קיטרת תמיד עשית ופעלת תוך דוגמא אישית ובחריצות אין קץ .
אני זוכר את הימים הארוכים שמתחילים על הג’יפ ב – 07:00 בבוקר אותו נהג בוטבול למשמר הגבול עד בית נטופה ואשר הסתיימו בערב בבית;
את ההערכות שלך ושל חיים לקבלת פני השבת בכוחות משותפים, בהרמוניה ובהתחשבות הדדית, בנקיון הבית ומירוקו, בטיפול בגינה ובנקיון האוטו .
את הבורקסים והסמובסק והסלטים והשולחן שתמיד היה ערוך מכל טוב.
את הכל עשית בצניעות, כמעט בהיחבא, לעולם לא בעין הסערה תמיד מרוחקת מאור הזרקורים, מסתפקת במועט, נוהגת באצילות.
בתבונתך תמיד הגעת למחוז חפצך בהשקט ובבטחה.
גידלת עם חיים משפחה לתפארת, אחד אחד אותם אנו אוהבים מאוד מאוד .
הספקת לאחוז ביידך 7 נינים נפלאים.
בחרת להיפרד מאתנו כפי שחיית, בשקט, ללא טורח, בלי צלצולים, בצלילות, חדות ובאצילות.
עם חיים שוחחתי אך שעה בלבד לפני מותך, איתך קיוויתי לדבר בהמשך אחרי צאתך מן המקלחת.
איש מאתנו לא שיער כי כה קרובה השעה
תודה רבה לך על כל שעשית וחשבת למעננו
נוחי בשלום חמדה דותנו האהובה.
אבי רכס
פטה חמדה אהובתי – שרון הופרט-גרף
האישה והאגדה. הרבה דיברו כאן, ועוד ידברו – על הרעיה, האחות, האם והסבתא שהיית עבור כל כך הרבה אנשים.
ועבורי היית “חמותי”, ואפילו בדיחה אחת אי אפשר היה לספר על זה, שזה כמובן פספוס אמיתי.
קיבלת אותי בלב וידיים פתוחות. קבלה מלאה ומוחלטת, על שלל המוזרויות, המגרעות והגרביים המשונים.
תודה רבה על כל מה שהיית עבורי ועבורנו במהלך השנים.
תודה על העזרה והפינוקים האינסופיים. תודה על החיבוק החם שלך, שהרחבת מיד גם אל צפון, ההורים שלי, גיל אחותי ועוד ועוד. תודה גם על החכמה, השנינות והצחוקים.
תודה רבה על השיעורים שלימדת אותי על נתינה, על משפחה, וכן, גם על איך להיות חמות בקלאסה.
תודה שהיית אמא שניה בשבילי. תחסרי לי ולנו מאד מאד
שרון
פטא אהובה שלי! – סער ברקאי
ברגעים כאלה, יש נטייה טבעית לזכור רק את הטוב שהיה באדם. במקרה שלך, אני יכול בלב שלם לומר שפשוט לא היה משהו לא טוב. הביקורת הכי גדולה שהייתה לי אליך לאורך השנים היא שאת לא חושבת על עצמך מספיק, או בכלל, ותמיד נותנת הרבה יותר מדי מעצמך לטובת הסובבים אותך. תראו לי עוד אדם שזו המגרעה הכי גדולה שלו.
היית חלוצה, חרוצה וקטפת שבחים מכל מי שרק נקרה בדרכך. אבל אני רוצה לדבר על הסבתא שהיית בשבילי ובשביל כל הנכדים שלך. בכל פעם שהיינו מגיעים אליך ואל סבא היית מפנקת אותנו מכל טוב. היית עומלת שעות במטבח ותמיד דואגת שלכל אחד יהיה מהמאכל שהוא הכי אוהב, במקרה שלי זה היה מאלה עם תרד, שתמיד דאגת שיהיה במקפיא למקרה שאגיע. מבחינתך, האוכל זו הייתה הדרך העיקרית שבה יכולת לתת לנו, למרות שבפועל נתת לנו הרבה יותר מכך! מעודי לא ראיתי אף אדם אחר משקיע כל כך בעיסוק כלשהו שעיקרו הוא לתת לאחרים. ביתכם תמיד היה פתוח והיינו מגיעים לשם המון כילדים. את וסבא הייתם מתייחסים אלינו כמלכים וכל ביקור שלנו בצפת היה חוויתי ומהנה, אפילו לחבורת ילדים חסרי מנוח.
האירוח המופתי שלכם לא פסק גם כשעברתם לרמת גן. לא הייתה פעם שביקרתי אתכם ולא יצאתי לפחות אם איזו שקית של סמבוסק וקובה, לא משנה כמה התחננתי שאין צורך. אני מפחד לספור את כמות המתנות שקיבלתי מכם לאורך השנים, בייחוד לאור העובדה שתמיד דאגת שכל הנכדים והנינים יקבלו באופן שווה. עד היום איני יודע מהיכן כל זה הגיע אבל ברור לי שאת וסבא הייתם מוכנים לוותר על איכות החיים שלכם כדי לתת לנו עוד ועוד. כשהייתי מבוגר מספיק כדי להבין את זה, שום דבר שאמרתי לא הניא אותך מהנתינה הבלתי נלאית הזו, ובאמת שניסיתי הכל.
תמיד היית סבתא מושלמת אבל לצערי, רק בשנים האחרונות התחלתי להבין עד כמה את חדה, חכמה ובעלת חוש הומור משובח. היית מודעת לכל ותמיד התנסחת מצוין. לעיתים הייתי מקבל תחושה שפיספסת איזו בדיחה או נקודה בדיון אבל מדי פעם היית שולחת לי קריצה כזו מעבר לשולחן כדי להראות לי – “אל תדאג חביבי, אני יודעת טוב מאוד מה אני עושה”.
סבתא, אני אוהב אותך בכל ליבי ונורא מעריך את מה שעשית בשבילי ובשביל כל אחיי ונכדיך. את מושא להערצה בשבילי אך ברור לי שנעליך גדולות עלי בכמה סקאלות של מידות. תודה על הכל ועל מה שהיית בשביל סבא.
מתגעגע נורא, סער.
לפטה – אור הופרט-גרף
אני לא מאמינה שאני יושבת וכותבת לך הספד. לא חשבתי שזה יגיע כל כך מהר. הדמעות זולגות לי כמו שלא ידעתי שדמעות יכולות לזלוג.
הייתי בבית שלך ולא היית שם. זה לא מסתדר לי. כל הזמן חיכיתי שתבואי. שתצאי מהחדר כביסה או תקראי לי מהמטבח. חיכיתי לשמוע את הקול שלך. אבא דיבר עם סבתא יעל, ויצא מהחדר ואמר שהוא דיבר עם פטה. ולשבריר שניה, אפילו פחות, הכל היה בסדר. כולם עבדו עליי ואת באמת קופצת ואומרת שהכל היה חלום. שזה לא אמיתי.
את היית שילוב מדהים של אהבה, מסירות , נתינה שאין כדוגמתה, יחד עם חכמה, נועם הליכות, שלווה וסטייל. את היית כל כך שנונה, מצחיקה וחריפה. והשילוב הזה היה כל כך כל כך מיוחד. את פשוט היית פטה חמדה. אין דרך אחרת לתאר אותך. וגם לא צריך, כי זה פשוט אומר הכל.
אני כל כך אתגעגע אליך. לחיבוקים, לנשיקות, לידיים הרכות שלך, לאיך שהיית הוגה ח וע, למגנום ירוחי, לקול ולחיוך שלך.
אוהבת אותך ומתגעגעת המון
אוריק
אמא – רחלי זילביגר
כמה רגש יש במילה בת 3 אותיות.
היא אישה מיוחדת במינה- עליה נכתב איפה ישנם עוד אנשים כמו האישה הזו.
חישבו כמה אומץ יש באמא הזו ששלחה את בנה ובבת עינה בגיל 14 לגור בחדר שכור על מנת שיקנה דעת ויממש את הפוטנציאל שלו. כמה ענווה יש באמא שאומרת לבתה על גופתי את לא תחזרי לגור בצפת, מה תעשי פה? תחזיקי לאבא ולי את הנר? תוותרי על העבודה היוקרתית בסוכנות, נעזור לך כלכלית רק תישארי במרכז שם תוכלי באמת להצליח. כמה עוצמה יש באמא הזו שאמרה לבתה כנגד כל הדעות הקדומות לכי על זה, אנחנו תומכים, לא קל אבל נתמודד. כמה תעצומות נפש יש באמא הזו שמדרבנת את בתה אחרי אובדן ליצור חיים חדשים.
כן אמא, אנחנו עומדים פה ארבעתנו ומצדיעים לאמא ולאישה שהיית, כולנו הגענו להישגים בזכות כוחך העצום, השאיפות שלך והרוח הגבית הפיזית, הכלכלית ובעיקר הנפשית שיצקת בנו.
לימדת אותנו לא לוותר, לא להתייאש, לחתור להשיג את הטוב ביותר, לעשות את מעל ומעבר לכוחנו. וכן למדת אותנו מה זו אהבה.
האהבה שלך לאבא היא סמל במשפחה המורחבת שלנו. היא שם דבר. תמיד הערצת אותו, אהבת אותו ללא גבול, ללא סייג וללא תנאי. הוא עבורך הנעלה באדם. תמיד אמרת לנו הבנות הלוואי ותמצאו בן זוג כמו אבא שלכן. הזוגיות המיוחדת שלכם המושתת על ערכי כבוד, הדדיות, הערכה ושוויון הם לא מובנים מאליהם גם כיום עמוק עמוק בתוך ה121.
את אמא הקדמת את זמנך בהרבה מובנים והיית פורצת דרך. צוק העיתים חייב אותך לצאת בגיל 16 לעבודה. התגייסת לשורות המשטרה ועד מהרה הפכת שלמת שהסתובבה בין מוצבים בחזית כשהכדורים שורקים והמחבלים חודרים, כשמשמר הגבול הוקם עברת לעבוד בו והיית גם האישה הראשונה בחייל וגם הקצינה הראשונה בו הכל בשקט בצינעה ללא מאבקים פמיניסטיים מתוקשרים. הכרת כל חייל ולימים גם חיילות זכרת בע”פ את מספרם האישי ואת כל הפרטים ממצב משפחתי, כתובת ומספר טלפון. לרובם היית אמא אליה באו להתייעץ לשמוע לדעתה ולהסתייע בתבונתה.
גם כשפרשת המשכת לשמור ולטפח קשרים אישיים עם כל האנשים וראייה לכך הוא הטלפון עמוס מספרי טלפון, צ’טים פעילים וקבוצות בהן את חברה.
בשנה שעברה בדיוק נדבקת בקורונה מחלה שפגעה בריאותיך ובלבבך. השיעול הלך והחמיר ובשלושת החודשים האחרונים תש כוחך, זה היה קשה כואב ואת ויתרת. בפעם הראשונה שראינו את אמא מרימה ידיים. האשה הבולדוזר השקט שתמיד דחף קדימה ויתרה. כעסנו עליך ביקשנו שתלחמי שתראי איזה שבט מדהים הקמת , הנכדים התגייסו ואם לא הצליחו להגיע לבקר שלחו מידי יום תמונות של הנינים כדי להפיח בך רוח לרצות להמשיך לרצות להילחם.
ביום שישי אמרת לקיירין המדהימה שמטפלת בך במסירות ואהבה עצומה שאת ארוחת הבוקר תביא לך למיטה כי אין לך כח, קמת להתקלח שבעה ונקיה נפרדת מהעולם .
Thank you priciest Keyrene for taking such a good care of our parents Thank you for loving both of them. We couldn’t make it without you.
אמא אנו עומדים כאן ומלווים אותך בדרכך האחרונה כואבים ולא מאמינים שלא תעני לנו יותר לטלפון ולא תזכירי לנו ימי הולדת ומאורעות של קרובים ורחוקים, שלא תייעצי לנו איך לנהוג ובעיקר שלא תראי איך הנכדים והנינים שלך גדלים וכל אחת ואחד מהם נושא בתוכו תכונות שלך.
היי שלום אמא אהובה שלנו.
רחלי
דניאל
סבתא, אני לא מאמין שאני כותב את המילים הללו.
את היית כל כך מדהימה, כל כך אהבת את כולנו ודאגת, ברשותכם אעבור לדבר בלשון יחיד.
אני הרגשתי ממך קשב ואהבה אינסופיים, לא משנה מה עשיתי, תמיד ידעתי שתהיי שם בשבילי.
כל החיים שלך היו בשביל המשפחה, הדבר הראשון שקמת איתו בבוקר והאחרון שהלכת איתו לישון, לבשל לכולם את האוכל שהם אוהבים, לשבת עם כל אחד לשיחות עמוקות ובאמת להתעניין בחיים של כולנו ולהעריך אותנו, על כל הפגמים והשוני בין הנכדים פשוט זכינו בך.
אני לא מסוגל לדמיין את המשפחה בלעדייך, אני כל כך מצטער שלא אמרתי לך את זה יותר אבל אף פעם לא הטרחת אותנו, כל פעם שבאנו אליכם הייתה באמת תענוג ואני מקווה שהרגשת כמה נתת לנו תחושה של בית
דניאל
טלי ביום גילוי המצבה
בקצה השמיים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי
בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה.
אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה.
אלוהים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא.
אסור לקטוף את פרחי הגן
אסור לקטוף את פרחי הגן
ודואג ודואג נורא
אמא.
30 ימים חלפו כברק וכעת כשאנחנו בפורום אינטימי קל
לי יותר לזייף ובאופן אבסורדי להיות הכי לא מזוייפת שיש.
אז….בלוויה
אמרנו שאנחנו לא נפרדים כי את בתוכנו ב DNA שלנו לעד.
אולי
בגלל זה 30 הימים האלה חלפו עם תחושה שכלום לא השתנה ושאת לגמרי פה.
היינו
אצלכם בבית שבוע, באו התקשרו כל מכרייך, חבריכם השכנים היה שבוע מחבק וזום מינחה עם מאיר אבי ויורם
שהגיעו כל ערב. סימה נשארה לישון ורותי ולאה הגיעו לבקר ולרגע זה הרגיש לנו כמו חזרה במנהרת הזמן
להתכנסויות המשפחתיות בצפת בחגים.
היו
רגעים סוריאליסטים למשל… ערב חג.
פסח
שבו את סיר העקוב הכנו מיכל ואני ואת ההנחיות ליקטנו ממחברת המתכונים שהותרת ומלאה
וסימה שתיבלו את ההכנה בהנחיות שלא ניתן לכתוב בשום מחברת.
היה
שקט שם במטבח ליד הכיריים שלך.
לא הערת לי אפילו פעם אחת. ובלב לשבריר שנייה
חשבתי שזה מוזר שאת לא מתלוננת שאני עובדת כמו אישה קנדישא.
מיכל
רק מילאה את מקומך ובעדינות ציינה שהם
יוצאים לי בומבילות ושאולי עדיף שאני אטגן.
בערב
החג היית איתנו ליד השולחן. ממש יכולנו לשמוע אותך ואת חיימי שרים איתנו.
ימיי
חול המועד היו עמוסים בטיולים עם אלון, ביקור של תום, עיסוקים עם הנכדים, הערכות
לגיוס של אור, מפגש הופרטים וסתם שקט.
פתאום
בפייסבוק פוסט המלצה של חברה מהעבודה המספרת על מופע של הגבעתרון שחוגג 70 אליו
הלכה עם הוריה.
בשבריר
שניה עברתי לאתר של במות לרכוש לך ולאבא כרטיסים כי חשבתי שזה מאד ישמח אותך. ובעוד
גוגל חושב לו… הבנתי שחבל על הכסף כי ממילא תהיי בהופעה כי עכשיו את יכולה להיות
איפה שבא לך.
והחיים
ממשיכים וצינתור לאבא והתכתבויות חולין בוואטסאפ על חלוקת משימות, ואז…. את
השגרה הזו קוטע מעבר חד ובאותו הוואטסאף רוחש דיון ער על מצבות וסוגי אבנים ופונים
שנראים טוב או לא טוב על אבן.
והלב מנהל
את השיח הזה כאילו זה דיון סרק על מישהו אחר שלא שייך אלינו
עד
שמגיע יום שישי והשעה הזו שכולנו מתקשרים להגיד לכם שבת שלום. ואבא עונה לטלפון
ובא לנו לשאול איפה את? ולמה לא ענית כמו תמיד?
בקיצור
אמא , את מבינה שהקונספט הזה של להיות נוכחת נפקדת הוא לא מצחיק?
את
מבינה שזה מחסיר פעימה בלבבות שלנו בכל פעם שזה מכה בנו?
אז בא
לנו להגיד לך בשיר )הפעם בלי זיופים והכי מהלב)
שבא לנו שתחזרי כבר, תעטפי את כולנו תחת כנפך ותחזרי להיות לנו אם ואחות
הכניסיני תחת כנפך
והיי לי אם ואחות
ויהי חיקך מקלט ראשי
קן תפילותי הנדחות
ובעת רחמים בין השמשות
שחי ואגל לך סוד יסורי
אומרים יש בעולם נעורים
היכן נעורי?
הכניסיני תחת כנפך
והיי לי אם ואחות
ויהי חיקך מקלט ראשי
קן תפילותי הנדחות
ועוד רז אחד לך אתוודה
נפשי נשרפה בלהבה
אומרים אהבה יש בעולם
מה זאת אהבה?
הכניסיני תחת כנפך
והיי לי אם ואחות
ויהי חיקך מקלט ראשי
קן תפילותי הנדחות
הכוכבים רימו אותי
היה חלום אך גם הוא עבר
עתה אין לי כלום בעולם
אין לי דבר
הכניסיני תחת כנפך
והיי לי אם ואחות
ויהי חיקך מקלט ראשי
קן תפילותי הנדחות
הכניסיני תחת כנפך
והיי לי אם ואחות
ויהי חיקך מקלט ראשי
קן תפילותי הנדחות
תחת כנפך
והיי לי (והיי לי) אם ואחות (אם ואחות)
ויהי חיקך מקלט ראשי
קן תפילותי הנדחות
יורם וורד כרסנטי
חמדה אהובה שלנו
כמה מוזר לכתוב לך ועלייך מבלי שתוכלי לבטל את דברי בצניעות האופיינית לך. כמה את חסרה לי ולשבט כולו וכמה מוזר להרגיש שלמים וחסונים בלעדייך.
בשבילי היית הדודה האגדית והמיוחדת כמו שרק את יודעת. כל הילדות שלי וגם בבגרות היית חלק אינטגרלי מחיי. זכרונות של בית פתוח אוהב וחם שלך ושל חיים. מקום שהוא בית שני ותחושת בטחון ואהבה אינסופיים. ריח הבורקסים של שבת בבוקר בחזרה עם אבא מבית הכנסת עם קורצ’ות תחת בית השחי יחד עם גיל ואבי. הסמבוסק והסלט הקצוץ דק דק של חיים נצרבו אצלי כזיכרון מופלא של חום ומשפחתיות וידיעה לחיים שיש לי מקום בטוח מנחם ואוהב לתמיד.
הקשר בינך לבן אבא שלי היה לנו מודל לאהבת אחים ומשמעות לקשר דם. ההבנה כי יש לכל אחד מאיתנו משפחה מורחבת רשת תמיכה האחד לשני שאין דומה לה היא מתנה שקיבלנו מכם לכל החיים ומקווים שנעביר אותה הלאה.
חמדה אהובה שלי, בלטת לאורך כל חייך בצניעותך הרבה באהבה האינסופית בחוש ההומור החד ביכולת שלך להתקדם להתפתח ולהתגבר על פערים וסטיגמות. עוד הרבה לפני כולם פילסת לך דרך לשיוויון והיית קצינה ראשונה וחלוצה ופמיניסטית אמיתית. בדרכך השקטה סללת דרך לבאות אחרייך.
לכתך ונוכחותך הפיסית חסרה פה מאד ועם זאת נשארת פה חקוקה אצל כולנו עמוק בלב ואני בטוח שעוד ארגיש אותך מלווה אותי בתחנות חיי האישיות ובחיי השבט כולו.
מבטיח שנמשיך לחבק את חיים האהוב שלנו ולטפח את השבט כולו ובעיקר לדאוג להעביר הלאה לילדינו את המשמעות של קשר משפחתי כמו שלימדת אותנו.
נוחי על משכבך בשלום והיי גאה בפרי עמלך. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים דודה אהובה שלי.
באהבה
יורם וורד כרסנטי
יוסי בן דרור – מג”ב
למשפחת הופרט היקרה והאצילית.
הרשו נא לי להביע את השתתפותי בצערכם מעומק הלב.
זכיתי לעבוד צמוד לחמדה בסאסא לאחר פציעתי ב 1974.
חזרתי לפלוגה לאחר השחרור מבית החולים עדיין עם גבס.
הציבו אותי לתפקיד של קצין ניהול. חמדה קלטה אותי ולימדה אותי מה נדרש לעשות בתפקיד הזה ואיך עושים . גנות האגדי היה המ״פ שלנו . אמרתי לחמדה שהיא המפקדת שלי וכך זוהי הדמות שלקחתי איתי מחמדה.
לכל אורך הקריירה שלי במשמר הגבול ובמשטרה בהמשך.
חמדה היתה בעיני מפקדת מזן מיוחד , מפקדת אימהית, דאגנית הרבה מעבר מה שחייב אותה תפקידה.
זו חמדה שדאגה לכולם, ללא הבדל דרגות.
היינו בקשר גם כששנינו היינו בפנסיה גם טלפונית וגם באמצעות המיסרונים.
לכתה , בעבורי לכתה הפיתאומי,
שכן מעולם לא התלוננה, מאוד כואב.
יהא זכרה מבורך לעד.
ינעמו לה רגבי אדמתה.
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.
יוסי בן דרור
מזל כוכבי – מג”ב
רק ביום שישי שלחתי לה שבת שלום, לאחרונה התכתבנו כבר לא היה לה כח לדבר, אשה יקרה בעלת לב ענק. ברוך דיין האמת
אהבתי ואוהבת בכל נימי נשמתי את חמדה אימך. אישה אצילת נפש. לא היה יום שישי שלא דיברנו וברכנו אחת את השניה. אני לא מפסיקה לשמוע את קולה הצח, הישראלי הברור. דמעות כנהר על לכתה, מחבקת אתכם אהובים, תשמרו על אבא חיים באהבה.
מזל כוכבי
רפאל (רפי) בן לולו – מג”ב
מצער לשמוע על לכתה מאיתנו אישה ושמה “חמדה”.
אישה שהכרתי בהיותי ש/ ח בסאסא,
ח , חיובית
מ. מקצועית
ד. דואגת
ה , המון. אהבה
יהיה זכרה ברוך,
ת. נ. צ. ב. ה
שולח תנחומי לבני משפחתה היקרים,
רפאל בן לולו
אנדי ריזה – מג”ב
חמדה ז”ל המזכירה המיתולוגית של פלוגות ח +כ בסאסא עשתה עבודתה נאמנה הכשירה אין ספור פקידות וקצינים לתיפקוד נכון ומיקצועי בטיפול בפרט וגם לי כשהיגעתי לתפקיד סמ”פ פלוגה כ אחרי אסון צור למדתי מחמדה לא מעט בנושאי ניהול ומזכירות יהי זיכרה ברוך
ת נ צ ב ה
אנדי
יום עצוב, חמדה היתה הסמל של מג״ב, אישה אצילית ומיוחדת, יהא זכרה ברוך ומנוחתה עדן
גבי לסט
אשה מיוחדת. יהי זכרה ברוך.
שמעון סופר
אחת מהויתיקים, גדולה מכולם ברצינות ועבודה
יוסי אוגול
כאשר הגעתי למג”ב צפון בשנת 1967 חמדה היתה שם מקביל למג”ב סאסא. חמדה עם הקול המתנגן ומשדר אהבה. יהי זכרה ברוך
מאיר צברי
אבדה גדולה. משתתף בצער המשפחה.
מאיר
וואוו אני בשוק. עצוב לי מאוד על האישה המקסימה. משתתפת בצער העמוק של המשפחה
עוז רחל בן מויאל
משתתף בצער המשפחה. החלפתי את חמדה בסאסא בינואר 1986 עת פרשה לגמלאות ונשארנו בקשר כל השנים. בכנס יוצאי פלוגה ח׳ לדורותיה שנערך בשנת 2010 בקיבוץ כברי העניק השר לביטחון הפנים איציק אהרונוביץ לחמדה תעודת הצטיינות מיוחדת. ת.נ.צ.ב.ה
אבי גיטלי
משתתף בצער המשפחה חמדה היתה סמל למגב ההיסטורי סדר משמעת וטפול הכל פרט שנועד לאפשר לדרג הלוחם לפעול ולבצע את משימותיו, יהי זכרה ברוך ת.נ.צ.ב.ה
לוי
קשה לומר חמדה ז”ל. את חמדה הכרתי כמזכירה פלוגה ח בסאסא, בשנות השבעים. תמיד קיבלה אותנו בחיוך רחב ובשנים אחרונות נשארנו בקשר טלפוני. יהי זכרה ברוך ומשתתפת בצער המשפחה.
סמדר
משפחה יקרה, עצוב,
משתתפת בצערכם במות אמכם. חמדה הכרתי אותה תחילה כתושבת צפת.
לימים ממג”ב אישה יקרה נעימה ואהובה על כולם.
שולחת חיבוק גדול ותנחומיי….
שלא תדעו עוד צער, מן השמיים תנוחמו
רחל ביטון אלברטו ז”ל
משתתף בצער המשפחה .יהיה זכרה ברוך. אישה צדיקה עזרה ותמכה רבות במיוחד לשוטרי החובה בסאסא.
היתה סמל ואימא לכולם.
ברוך דיין האמת
חיים אבוחצירה
חבל אשה עם אוזן קשבת לכל לוחם ולוחמת אהבה את החיל מכל ליבה יהי זכרה ברוך.
ג’קי
משתתף בצער המשפחה יהיה זכרה ברוך חמדה היתה כמו אמא לכולם.
מאגד
שוטרת מגב הראשונה אשת חייל כול מי שפנה לחמדה לעולם השינה ריקם תמיד בנועם וברגש
ת נ צ ב ה
משה אבנעים